החלטה בתיק ע"ע 8208-05-13

השופט אילן איטח

1.     לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 3.4.13 (השופטת דלית גילה; סע"ש 24560-08-12), המכוונת כלפי חיובה של המבקשת לשלם למשיבה פיצוי על אופן פיטוריה ואי תשלום פיצוי פיטורים במועד בסך של 6,500 ש"ח, וכן על חיובה בשכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ש"ח.

הרקע לבקשה

2.     המשיבה הועסקה במבקשת, חברה פרטית המפעילה בית חולים גריאטרי סיעודי, החל מיום 14.3.07 ועד ליום 25.12.11, המועד בו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים בנסיבות השנויות במחלוקת.

3.     על רקע האמור הגישה המשיבה בבית הדין האזורי תביעה כנגד המבקשת  לתשלום זכויות סוציאליות שונות, לרבות פיצויי פיטורים ופיצוי עבור הלנתם, דמי הודעה מוקדמת, הפרשות לקרן הפנסיה ולקרן השתלמות, הפרשים בגין דמי חופשה ודמי הבראה, ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

4.   במהלך דיון שהתקיים ביום 3.4.13 הגיעו הצדדים להסכמה ביחס למרבית הרכיבים שנתבעו. לפי המוסכם: התביעות לתשלום הפרשות לקרן השתלמות והפרשי תשלום בגין חופשה שנתית והבראה - ידחו; המבקשת תשלם למשיבה פיצויי פיטורים בסך של 14,364 ש"ח, בניכוי התשלומים שהופקדו עבור המשיבה על חשבון פיצויי הפיטורים ובניכוי סכום נוסף שנשלח בהמחאה לפקודת ב"כ המשיבה; המבקשת תשלם למשיבה סך של 1,950 ש"ח עבור הודעה מוקדמת בחסר. הצדדים נותרו חלוקים ביחס לפיצוי עבור נסיבות פיטורי המשיבה והוצאות המשפט. ביחס לאלה הסכימו הצדדים להסמיך את בית הדין לפסוק לפשרה על פי סעיף 79א' ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. בית הדין האזורי פסק לפשרה כי על המבקשת לשלם למשיבה סך של 6,500 ש"ח כפיצוי על אופן הפיטורים ועל אי תשלום פיצוי פיטורים במועד. כן חויבה בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ש"ח.

5.   המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בית הדין האזורי, בהחלטה מיום 19.5.13, דחה את הבקשה משלא מצא כי התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות עיכוב ביצוע פסק דין שעניינו חיוב כספי. מכאן הבקשה לעיכוב הביצוע שלפני.

       יושם אל לב כי לא היה מקום להפנות לבית הדין האזורי את הבקשה לעיכוב ביצוע, זאת נוכח תיקון תקנה 467 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129(2) ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. תיקון אשר נכנס לתוקפו ביום 12.4.13, ואשר יצר שינוי בסדרי הגשת הבקשות לעיכוב הביצוע. ממועד התיקון, בקשה לעיכוב ביצוע תוגש לערכאה הדיונית רק עת הודעת הערעור טרם הוגשה. משזו הוגשה, בקשה לעיכוב ביצוע יש להגיש לערכאה שדנה בערעור.

המבקשת הגישה ערעור ביום 5.5.13, ולפיכך - מן הדין היה למחוק את הבקשה שהוגשה לבית הדין האזורי ביום 16.5.13 מבלי להזקק לה לגופו של ענין. לאור התקנה בנוסחה החדש, היה על המבקשת להפנות את הבקשה ישירות לבית הדין הארצי.

       הלכה למעשה, רק כעת - עם הגשת הבקשה שלפני, מונחת בקשה שיש להכריע בה לגופו של ענין.

הבקשה וטענות הצדדים

6.   לטענת המבקשת סיכוייה לזכות בערעור טובים. לטענתה, בכל הנוגע לנסיבות פיטורי המשיבה, לא קיימת ולו ראשית ראיה לכך שהיא פוטרה שלא כדין מעבודתה או פוטרה בצורה משפילה כנטען על ידה בכתב התביעה; שגה בית הדין שעה שפסק למשיבה פיצוי בגין נסיבות פיטוריה. מוסיפה המבקשת וטוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים, במיוחד נוכח העובדה כי המשיבה היא זו שהחליטה להתפטר ואף על פי כן המבקשת נתנה לה הודעה על הפסקת העבודה; הודעה זו הופנתה לחברת הביטוח, אולם מסיבה לא ברורה המשיבה לא פנתה אליה לקבל את התגמולים שהגיעו לה; שגה בית הדין בכך שחייב את המבקשת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. ביחס למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והערעור יתקבל, עלול להיגרם לה נזק ואף יהיה קושי רב להשיב את המצב לקדמותו נוכח מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה. 

7.   המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לטענתה הוגשה  ללא תצהיר, זאת בניגוד למקובל ובניגוד לתקנות; הבקשה מכילה טענות סתמיות שאינן מבוססות ואין די בהן בכדי לעכב את ביצוע פסק הדין; המבקשת נוהגת בחוסר תום לב בכך שאינה משלמת כספים שאינם שנויים במחלוקת ושעליהם כלל לא ערערה.

לגופם של דברים טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור אינם טובים, וזאת כפי שנקבע בהחלטת בית הדין האזורי, שכן אין מחלוקת שהפיצויים שולמו כשנה לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים; פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים שנפסקו הינם נמוכים בהרבה ממה שהיה צריך להיפסק בנסיבות בהן הסתיימו יחסי העבודה במקרה הנדון; ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהוצאות שנפסקו, ודאי שנפסקו ברף הנמוך ביותר; פסק הדין ניתן בהסכמה, תוך הסמכתו של בית הדין לפסוק לפשרה. לעניין מאזן הנוחות טוענת המשיבה כי המבקשת לא הביאה כל ראיה לגבי מצבה הכלכלי. לאור האמור טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות, תוך חיוב המבקשת בהוצאות. 

הכרעה

8.   לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמיי לכך יפורטו להלן:

9.   נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצועו של פסק דין שעליו מערערים. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ונסמך על שניים: סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו, בין היתר במובן זה כי ביצועו המיידי של פסק הדין יקשה מאד על השבת המצב לקדמותו, ועלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל . כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור . כן נפסק כי טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר נכונותו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת בראיות . יחד עם זאת, לעיתים יש מקום לשקול את מצבו הכספי של המבקש ואת השפעת ביצועו המיידי של פסק הדין עליו, הרי שהדבר מותנה, בין היתר, בכך שהמבקש יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין. לצורך כך עליו להגיש תצהיר בו יפורטו כדבעי העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו .

10. בנוגע לסיכויי הערעור - הצדדים הסמיכו את בית הדין האזורי לפסוק לפשרה ללא הנמקה בהתייחס לרכיבים שנותרו במחלוקת, ובית הדין האזורי בחן את כלל החומר שהונח בפניו ופסק לפי מיטב שיפוטו. לא מצאתי בבקשה כל נימוק כבד משקל על חריגת בית הדין האזורי מן הסמכות שנמסרה לו על ידי הצדדים או נימוק מיוחד אחר, ומשכך סיכויי הערעור מוקשים .

גם בהתייחס למאזן הנוחות דינה של הבקשה להידחות. המבקשת לא הציגה ולו בדל של ראיה אודות מצבה הכלכלי של המשיבה והקושי להיפרע ממנה ככל שתדחה בקשתה וערעורה יתקבל. בנוסף, טענתה כי דחיית הבקשה תגרום לה לנזק, נטענה בעלמא ללא כל ראשית ראיה.